אתר זכרון לחיה רוזנבאום
  www.haya-leolam.022.co.il
חיה לעולם
יום ו', כו’ באב תשע”ז
    אודות  |  כותבים לזכרה  |  כתבים  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  תמונות  |  ספרים  |  מה סבתא אומרת  |  מהמטבח של סבתא  |  סבתא מספרת  |  יצירת קשר  
ערב פסח
21:27 (10/11/13) nitza taichman

היום יום הזיכרון שלך יוסל"ה, יום שקבעתי בעצמי,אולי עוד היית חי באותו יום, בשנת 1944 כשאני לפני שנתיים קבעתי את יום זכרונך, יום מותך. איך יכולתי לדעת מתי ואיך הרגו אותך יוסל"ה אחי הבכור היחיד ואהוב כשלא היינו יחד איתך שמענו שהגרמנים שלחו אותך עם טרנספורט מבירכנאו לגטו וארשה לנקות אותו אחרי המרד. אחרי שהרגו את כל היהודים שלחמו בגבורה נגד הגרמנים. בטח היו בין הלוחמים מישהו ממשפחתנו הגדולה בוארשה, עיר הולדתו של אבינו, לא ידענו ממך כלום יוסל"ה, איך התמודדת לבד בלי אבא בלי עזרה ממישהו ואיך הרגו אותך, אולי לקחו את גופתך לאיזה קרמטוריום ואולי עפרך עף עד היום בפולניה הארורה או גופתך שוכבת מתחת הכבישים היפים החדשים של וארשה, העיר האהובה על אבא שלנו. כשהגענו ארצה עם אמא פגשנו פעם ברחוב (אולי בשנת 1949) את מר מונצ'יק מסוסנוביץ. כשסיפר לנו שנשלח לוארשה בטרנספורט מברקנאו – אושביץ, האמא השמיעה צעקה ברחוב " איפה יוסל"ה שלי??!?" אבל הוא לא ידע לענות מה קרה איתך, רק אמר שהיית יחד איתו זמן מה, אבל לא יודע איך הרגו אותך ואיפה נעלמת... מאז קבעתי לי את יום הזיכרון שלך , לזכור בגעגועים ובאהבה את התאריך. עוד לא ידעתי תאריכים בעברית, לכן החלטתי שיהיה זה יום לפני שבודקים את החמץ מפני שפגשנו את מר מונצ'יק לפני פסח. עוד הייתי בביתה של אמא כשהחלטתי לשמור את יום הזיכרון אבל אפילו לא הדלקתי נר, אולי גם לא ידעתי שנהוג להדליק נר ביום הזיכרון, ואלי לא רציתי להכאיב לאמא. רק אחרי שנפטר אבא של חיליק שלי, התחלתי לדאבוני להבין מנהגים של יהודים. חיליק אמר קדיש עליך ביום שקבעתי. גם על אבא שלנו, ביום שחנקו את אבא בגיהנום של אושביץ. יוסל"ה אחי היחד, שאיתך ביליתי את ילדותי היפה והעליזה. היינו נכדים בכורים אצל סבא וסבתא, גרנו יחד באותו הבית השייך לסבא. גרו שם גם דיירים זרים, כולם מכירים את כולם, ידידים שאהבו את בעל הבית. בחצר הגדולה מלאת מבנים לחניות שמורות לרכבים, ואנחנו שנינו הבוסים של החצר. שומר הבית מיכאל עוזר לנו בכל הרעיונות שלנו. לחצר באו לשחק רק ילדים שרצינו בהם. החצר הייתה סגורה. בתוך הבית כמובן עשינו מלחמות. יוסל"ה היה צריך להילחם ואני הייתי כאח לצורך זה. כל כך אהבנו להיות ביחד כשרק היינו בבית. יוסל"ה למד בחדר כל היום. בצהרים בא לאכול וחזר. אכלנו רק עם אמא , אבא היה בחנות והיה בא לאכול יותר מאוחר. לפעמים יחד עם אבא אכל גם בחור מהישיבה שאכל אצלנו שלוש ארוחות ביום. היו כמה בחורים כאלו, כל אחד היה לו יום אחר. מאוד התביישתי מהבחורים הללו. הייתי כבר ילדה "גדולה" . גם מהחברים של יוסל"ה התביישתי. בילינו אצל סבתא בערבים, סבתא ספרה לנו סיפורים מהמלחמה הקודמת, שיחקה איתנו משחקים, סבא התעניין מה אנחנו לומדים. אמא מאוד רצתה , יוסל"ה, שתלמד, לא זוכרת, פעם או פעמיים, למדת מקביל לחידר בבית ספר רגיל , אבל כל פעם סבא (אני חושבת) דרש שיוציאו אותך מבית הספר הכללי. עד שפתחו את בית הספר החדש למסחר בסוסנוביץ ובו כבר הספקת ללמוד שנה. קינאתי בך תמיד, יוסל"ה , אמא יותר ויתרה לך ולא לי. איך שהוא תמיד הצלחת להחביא את הקציצות שלא אהבת מתחת לשולחן מבלי שאמא תדע. אני לא הצלחתי. הייתי, עם דמעות בעיניים חייבת לאכול. אני זוכרת את מסיבת החומש שלך; איך באו ילדים מסודרים בזוגות עם המורה שלכם, ראיתי אותם מהחלון ואת השקיות הצבעוניות שחילקו לכם כשהלכו. ואתך- עומד על כסא לבוש גרביים לבנות, היית כזה ילד יפה.. גם את הבר מצווה שלך אני זוכרת. היא הייתה בדירה הגדולה של סבא, היו הרבה אנשים ומלצרים בלבן שהגישו אוכל. גדלנו בבית עם ערכים, לימוד תורה, כל דבר היה חשוב. חסידות גור שהמשפחה חיה בתוכה והייתה מקורבת מאוד. אתה כבר השתייכת לצעירי אגודת ישראל. הציונות בבית שלטה בכל פינה. תמכנו בהכשרות. את כל עבודות הבית עשו הנוער של ההכשרות וגם אתה כילד ממושמע, מילאת לכולם שליחויות. כשגדלת, קרוב לפני המלחמה אבא שלח אותך פעמיים לעיר אחרת להזמין סחורות עבור החנות. כנראה ההורים רצו לפתוח בך מושגים במסחר. אבל מעל הכל, שלט בבית לימוד תורה בלילה מאוחר או מוקדם בבוקר. הלכנו הרבה עם סבא לטיולים בשבת מחוץ לעיר. סבא אהב שדות, אהב מרחבים, ואותם הראה לנו מחוץ לעיר, בשביל להסביר לנו איך זה בארץ ישראל כשהאדמה נותנת יבול פעמיים בשנה, לא כמו בפולניה המכוסה בשלג חודשים. כבר היינו נערים כשבאו הרוצחים הגרמנים וביום אחד התחילה מלחמת קיום על החיים נגד המוות. עוד למדנו בתחילת המלחמה. ההורים לא ויתרו, בטח אתה שלמדת עם אבא. קיבלנו למזלנו שטח אדמה הקטן מחוץ לעיר שהקהילה חילקה למעט אנשים בשביל לתת תעסוקה לנוער.

 
 
חדשות
כתבים
תמונות
קפריסין
בדרך לארץ ישראל
סבתא מדברת ומרצה
אבא, יחיאל רוזנבאום
מכתבי תודה






תמונות | כתבים | ספר | דברים לזכרה | אודות


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS