אתר זכרון לחיה רוזנבאום
  www.haya-leolam.022.co.il
חיה לעולם
יום ו', כו’ באב תשע”ז
    אודות  |  כותבים לזכרה  |  כתבים  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  תמונות  |  ספרים  |  מה סבתא אומרת  |  מהמטבח של סבתא  |  סבתא מספרת  |  יצירת קשר  
21:38 (28/11/13) nitza taichman

נפתלי אחי הצעיר. נכתב על ידי הדסה פריוועס אחותו הבכורה (בתרגום חופשי מיידיש) ביום סגריר קר, רטוב עד העצם מהגשם, בא נפתלי אחי הצעיר פתאום הביתה. הוא נכנס ולא האמין למראה עיניו שהגורל עוד החזיר אותו אל הבית של ההורים. מאז שהגרמנים ימח שמם נכנסו לוולברום בפולניה, מקום אליו הצלחנו להגיע בבריחתנו מפני הגרמנים. משם לקחו את נפתלי עם מאות בחורים יהודים אחרים ולא ראינו אותו יותר. ללא אוכל ותנאים אנושים אחרים ,העסיקו אותו הגרמנים בעבודת פרך. חולה ושבור נפשית חזר נפתלי הצעיר. נכנס הביתה כמו זקן, הרגלים שלו מלאי פצעים פתוחים מוגלתיים. את הנעלים שעוד היו עליו צריך היה לחתוך עם מספרים לחתיכות, ובקושי הורדנו אותם מהרגלים הנפוחות.הוא סיפר: "היום התחיל בשעתיים של 'ספורט' ואחרי זה עבודה לחפור בורות עמוקים, לאיזו מטרה אף אחד לא ידע. בערב אחרי העבודה שוב שעתים של 'ספורט'. האוכל היחיד היה חתיכת לחם ומים פעם ביום. יום יום נפלו אנשים ומספרם כל יום התמעט. ביום אחד באמצע הלילה פרצה שריפה ונדלקו הקירות העשויים מעץ שכנראה שמשו פעם כמחסן. האסירים התחילו לברוח מבין הלהבות , הגרמנים ירו אחריהם .הרבה מהבחורים נהרגו מהיריות ומהאש. אחדים הצליחו לברוח וביניהם גם אני." הוא ממשיך ומספר "נכנסתי ליער השתטחתי על האדמה, עד שהרעב מאוד הציק לי. הסתכלתי סביבי וראיתי שאני לבד. הרגשתי שלא אוכל יותר לסבול את הרעב והחלטתי ללכת ולחפש אוכל. בשביל צר התחלתי ללכת בזגזגים מבלי לדעת איזה צד יוביל אותי לאיזו דרך. מאוחר בלילה, בחושך, ראיתי מבנה. בחוסר בטחון ופחד, דפקתי על חדלת ובקשתי, "תנו לי להיכנס, רחמנות , אני מת מקור אלוהים ישלם לכם." האיכר פתח את הדלת, וחום נעים עטף אותי. "אתה יהודי?" שאל הכפרי הזקן "כן, יהודי..." עניתי בחרדה ותקווה. "אם אתה רוצה תתחפר בבור ביער" ענה הכפרי "או תלך ליהודים שלך, מכאן אתה צריך מיד ללכת, אתם חוטאים, אתם צלבתם את האדון יזוס, ובעד זה אלוהים משלם לכם" "מיד אלך " עניתי עם דמעות בעיניי "רק תן לי קצת להתחמם, ותן לי משהו לאכול." הכפרי הוציא מסיר שחור עשוי ברזל, כמה תפוחי אדמה ופרוסת לחם ישנה ונתן לי, פתח את הדלת וציווה עלי לצאת. המשכתי ללכת בדרך ארוכה וקשה ימים ולילות, בפחד קור ורעב" נפתלי ממשיך ומספר, בוכה ומנגב את עיניו.לנפתלי אחי הצעיר לא היה מזל, להישאר בבית עם ההורים. הגרמנים שוב במרמה הוציאו אותו בלילה מהמיטה, מהבית החם שאז עוד היה קיים, ולקחו אותו למחנות עבודה הקשות בגרמניה. בהתחלה עוד היה קשר מכתבים, פעם בחודש חבילה של חצי קילו לחם מיובש שמותר היה לשלוח. אך מאוחר יותר הגיעו רק רשימות למועצה היהודית עם השמות של הנמצאים במחנה. עד שיום אחד נפתלי לא הופיע בשום רשימה. הוא התגלגל בכמה מחנות עבודה, התחיל בבלֶכְהַמֵר – גרוסרוזן ועוד מחנות אחרים... שמענו עד כמה סבל נוסף על הסבל מהעבודה והרעב, קיבל פצעים מוגלתיים בפה, בלי שום עזרה רפואית, בלי מילה טובה ונפש קרובה, זרוק בידיים גרמניות רצחניות. כך נכחדו חייו הצעירים של אחי נפתלי, הגורל המר השיג אותו. לנפתלי היה כבר סרטיפיקט לארץ ישראל, הוא היה צריך לעלות, אבל התנועה הרוויזיוניסטית עיכבה אותו כדי שימשיך עוד להרצות בעברית ויחנך את הנוער לציונות ועלייה. הוא הרצה יפה מאוד בעברית. הוא נפרד מחברתו בתחנת רכבת כשליווה אותה בנסיעתה לארץ והבטיח לה שיבוא אחריה.

 
 
חדשות
כתבים
תמונות
קפריסין
בדרך לארץ ישראל
סבתא מדברת ומרצה
אבא, יחיאל רוזנבאום
מכתבי תודה






תמונות | כתבים | ספר | דברים לזכרה | אודות


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS