אתר זכרון לחיה רוזנבאום
  www.haya-leolam.022.co.il
חיה לעולם
יום ב', ב’ בתמוז תשע”ז
    אודות  |  כותבים לזכרה  |  כתבים  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  תמונות  |  ספרים  |  מה סבתא אומרת  |  מהמטבח של סבתא  |  סבתא מספרת  |  יצירת קשר  
21:45 (28/11/13) nitza taichman

פגישה מחודשתביום שבת אחד מני רבות, שעברו עלינו בגלות קפריסין הודיעו לנו הבשורה הטובה שעולים לפלסטינה.אנחנו שישבנו כבר במחנה הסגור הזה כ-7 חודשים, היינו מאד מופתעים, דווקא היום ביום שבת לנסוע עד לאוניה ברכב בשביל לעלות לארץ. אי אפשר לחכות עוד יום עד יום ראשון?! כבר היה רב בקפריסין באותה תקופה שפסק שבשביל עליה לארץ מותר לחלל שבת. אנחנו שחיינו באי הזה מהתחלה כמו רובינזון קרוזו. הכל שהבאנו איתנו נפל לים בעליה ב' היינו צריכים לאלתר דברים ממה שיש. גילינו שהאוהלים שלנו עשויים משלוש שכבות. החלטנו שאפשר להוריד שכבה, ומזה תפרנו שמלות, מפות ומפיות. היתה לנו תעשייה שלמה. גם בלטות שבורות שנמצאו בשטח נוצלו יפה לחריטה, ובטח קופסאות שימורים.באותה תקופה היו לנו כבר דברים משלנו לארוז, מהר התארגנו ואנחנו כבר בדרך לחופש לפגישה מחודשת עם הארץ האהובה שעליה חלמנו, ואליה עוד לא הצלחנו להגיע ולהיכנס.אוניית המלחמה האנגלית אושן-וידז'ר- אותה אניה שהביאה אותנו עם בכי וכאב לבית סוהר הזה מחזירה אותנו בשירה ושמחה לאותו מקום האהוב בו כבר היינו פעם.אז ראינו את הארץ האהובה מרחוק מאמצע הים. את הרי הכרמל הירוקים, את האנשים שמחכים לנו על החוף, ומנופפים עם הידיים שנבוא אליהם, ובלילה ראינו את העיר חיפה מלאת אורות, כול ההר מואר. הספקנו לראות אותה מרחוק את האדמה שאליה התגעגענו- ובשביל להגיעה אליה יצאנו לדרך המסוכנת עם ספינה ששמה 'פלמ"ח'.במשך יומיים נמשכה מלחמתנו נגד אוניות מלחמה אנגליות שעמדו משני צדי הספינה. זרקנו עליהן אבנים, קופסאות שימורים - הכל כדי שלא יעלו על הסירה שלנו. הם שפכו עלינו סילוני מים, כנראה עם איזה חומר שמזה אנשים התעוורו זמנית, סילוני שמן חם. אבל ברגע שבקעו את הסירה לשניים אנשים נפלו לים, וגם אחד שלא ידע לשחות טבע כבר היינו מנוצחים. עמדנו על התורן מול חופי הארץ האהובה, הסתכלנו עליה ושרנו לה התקוה. שעות על גבי שעותעמדנו על התורן בשירה.לא שכחנו את הגעגועים באלה שהושתקו בזמן המעצר בקפריסיו.אנחנו שתים באנייה, סגורים מתחת גדר תיל,וברגע בא מחשבה שאולי עוד לא מתגשם החלום?אך אחרי כמה שעות אנחנו דורכים על האדמה שעליה חלמנו.לנשק אותה אפילו לא יכולנו, הכל במהירות הד.ד.ת. החשוב,אבל הספקנו לקבל את התפוזהראשון המתוק מידי יהודים.אנחנו שוב סגורים במחנה "עתלית, מאוד שמורים, אין ביקורים. אנחנו מתרגשים למרות זאת אנחנו בפלסטינה, במולדת של מחר ותקווה גדולה בלב. בדיוק חג פסח, עושים סדר פסח אמיתי בעתלית, סביב שולחנות ארוכים.עוד מחנה אחד מחכה לנו ושמו קריית –שמואל .אחרי חודש יוצאים לפגישה האמיתית עםהמולדת שקמה לתחייה ועם בני משפחה המעטים שהיו בארץ.

 
 
חדשות
כתבים
תמונות
קפריסין
בדרך לארץ ישראל
סבתא מדברת ומרצה
אבא, יחיאל רוזנבאום
מכתבי תודה






תמונות | כתבים | ספר | דברים לזכרה | אודות


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS