אתר זכרון לחיה רוזנבאום
  www.haya-leolam.022.co.il
חיה לעולם
יום ו', כו’ באב תשע”ז
    אודות  |  כותבים לזכרה  |  כתבים  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  תמונות  |  ספרים  |  מה סבתא אומרת  |  מהמטבח של סבתא  |  סבתא מספרת  |  יצירת קשר  
כתבה מיכל
21:53 (27/04/14) nitza taichman

סבתא מקפלת את שרוולה, חושפת את המספר שעל היד. עשרות עיניים משתאות בוחנות אותה. מאוחר יותר הם יגשו אליה ויציפו אותה בשאלות- "זה אמיתי?", "איך עשו לך את זה?", "לא עשית את זה לעצמך?", "זה כאב?", "איך ניצלת?", "מה עם אחיך?" סבתא עונה לכולם בסבלנות רבה, מציעה להם לקרוא את הספר שכתבה אמה לאחר שהגיעו לארץ כשהשביעה אותה לספר הכל. לחלק מהשאלות אין לה תשובה והיא תנופף בידיה כלפי מעלה, רומזת כי לאלוהים פתרונים. סבתא עומדת במשך כל השיחה, הכינו לה כסא, אך היא לא תשב, זקופה מול עשרות ולפעמים מאות של צעירים ומבוגרים היא מספרת את סיפורה ברגש ובלהט ובזיכרון צלול, כי היסטוריה שכזו אי אפשר לשכוח. בראשון לספטמבר כשהודיעו שאין בית ספר היא שמחה וחגגה יחד עם אחיה, היא לא ידעה מה מצפה לה... ושמאותו הרגע לעולם לא תראה יותר בית ספר. את סיפורה של סבתי שמעתי פעמים רבות במהלך חיי. אני דור שלישי לשואה, גדלתי בצל סיפורי הזוועות. שלא תבינו לא נכון, הייתה לי ילדות שמחה ויפה. אך, ככל הנראה יעברו עוד כמה שנים עד שיתחילו לחקור כיצד השפיעו הזוועות על הדורות הבאים. סבתי הייתה אחת הדמויות המשמעותיות והקרובות אלי ביותר במהלך חיי, היא נפטרה לפני יותר משנה בשיבה טובה כאשר היא מותירה אחריה ילדים, נכדים ונינים רבים המומים. יחד עם לכתה מן העולם, נלקח ממני הקשר הישיר שלי לשואה- אני מוצאת את עצמי בפתחו של יום השואה מבולבלת, לא יודעת כיצד להתנהג, מה עלי לעשות, כיצד זוכרים בלעדיה?! סבתא הייתה ניצולת שואה פעילה ומוכרת, יותר מסביר שרבים מכם שמעו את סיפורה לפחות פעם אחת בסיטואציות שונות- בבית הספר, בתיכון, בצבא, במכללה, בכלי התקשורת או בחוגי בית ומתנ"סים. סבתא הגיעה לספר בכל בתי הספר של הנכדים והנינים עד יומה האחרון. בכל מקום אליו הגיעה להרצות הותירה רושם לזמן רב. פעמים רבות בחיי אמרו לי שיש לי מזל שסבתא שלי מספרת את שעבר עליה. בכל פעם, חשבתי לעצמי בליבי- הלוואי והיא רק קצת קצת תספר פחות... מעולם לא קראתי ספרי שואה ואת מספר סרטי השואה שראיתי אפשר לספור על כף יד אחת. כשלמדנו על מלחמת העולם השניה בשיעורי ההיסטוריה בתיכון שיננתי את החומר ברמה שטחית ומחקתי אותו מזכרוני מיד אחרי הבגרות. למה אני צריכה ללמוד על השואה? אני חיה את זה! אם מישהו ישאל אותי פעם מה הקשר המשפחתי עם אחד מקרובי המשפחה ה"קרובים" מצד סבתי, אני לא אדע לענות. ואין לכם מושג כיצד אני מרגישה כשמישהו משתמש במילה הטעונה "סלקציה" ביום- יום, או כשמישהו מספר לי שהוא בדיוק חזר מנופש בברלין, או שכדאי לקנות מוצר מסוים תוצרת גרמניה משום שהוא איכותי (ברור, הגרמנים יודעים לעשות הכל בצורה הכי טובה...). תקראו לי גזענית- כן... אבל אני שונאת גרמנים וכל דבר שקשור למדינה הזאת! בגללם נאלצתי לראות את הכאב בעיניה של סבתי האהובה. בגללם סבתי איבדה את ילדותה בגיל 14, איבדה את כל משפחתה, את אחיה היחיד ואביה והתגלגלה במשך שנים בסבל נוראי. היום, יום השואה התשע"ד, אני מוצאת את עצמי מתמודדת לבד בלי סבתא מול כל הדבר הגדול הזה... מגיל ינקות למדתי כמה זה חשוב לזכור ולספר. השאלה מאיפה בכלל מתחילים..

 
 
חדשות
כתבים
תמונות
קפריסין
בדרך לארץ ישראל
סבתא מדברת ומרצה
אבא, יחיאל רוזנבאום
מכתבי תודה






תמונות | כתבים | ספר | דברים לזכרה | אודות


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS